סיכום עבודת וועדת המנהג של קהילת ידידיה בתשס"ג
חברי הוועדה בתשס"ג: מיש המר קסוי, דבי ווייסמן, עליזה מוס-רבינוביץ, משה קרנץ, דוד רוזן ופנחס לייזר.
הצטרפו בתשס"ד: מינדי שימל, יוני המר-קסוי ואיתן כאדן (דבי ווייסמן בשבתון)
המנדט המוסכם, כפי שהובן ע"י רוב חברי הוועדה, הוא לדון בסוגיות שונות של מנהג הנוגעות לענייני הלכה, ע"פ בקשת הקהילה, כאשר יש רצון לקבוע מנהג עבור הקהילה, או כאשר יש רצון לבדוק אפשרויות שונות של שינוי המנהג הקיים, מסיבה זו או אחרת. התנהל דיון קצר לגבי תפקידם של חברי הוועדה בנוגע לסוגיות של הקפדה ציבורית על הלכה במהלך התפילה, אך תחושת הרוב היתה שאין זה מן הראוי שחברי הוועדה יהפכו למטיפים בשער ושבסוגיות אלו, רצוי לחשוב על ערוצים אחרים של פעולה, מצד הגבאים, באמצעות דברי תורה וכו'.
הוועדה דנה במספר נושאים:
א. מניין ביית האבלים: עלתה בקשה – כנראה לאור בעיה שהתעוררה במניין היומי – לדון מחדש בנוהג, שאיננו תואם את ההלכה ה"יבֵשה", להעביר, בעת ימי השבעה של אחד מחברנו או חברותינו את המניין היומי לבית האבל. קרה ונוהג זה פגע מספר פעמים במניין היומי הקבוע ולכן עלה הצורך לדון בו מחדש.
ההצעה שהועלתה: פניה אל וועדת החסד או אל מתנדב אחר מהקהילה שיהיה מוכן להכין רשימה של חברים, לפי אזור מגורים, שאינם מתפללים במניין היומי בידידיה, כדי לבדוק את נכונותם להשתתף במניין של שחרית בבית האבלים. ההצעה כוללת חיבור ומשלוח שאלון שנועד לבדוק את היום ואת השעה הנוחים ביותר לאנשים אלו ואת נכונותם לבוא ליום אחד או יותר מימי השבעה לתפילת שחרית בבית האבל. כדאי שרשימה זו תהיה זמינה ומוכנה מראש, כך שלא תהיה בעיה לגייס את המתנדבים בעת הצורך.
ב. הלל ביום העצמאות:
נושא זה עלה לדיון בוועדה בעקבות דיון "וירטואלי" שהתקיים ב"דעות ידידיה" ובו העלו חברים וחברות מתוך הקהילה את הבקשה שנבטא, לצד שמחתנו והכרת תודתנו על הקמתה של מדינת ישראל, אמפתיה עם הסבל שנגרם לעם הפלשתיני בעקבות הקמתה של המדינה, בדומה לסמלים דומים הידועים לנו מחג הפסח; אמירת הלל בדילוג בימי חול המועד ובשביעי של פסח וטפטוף טיפות מכוס היין, בעת אמירת עשר המכות בהגדה.
ההצעה שהועלתה
1. כי המנהג המקורי של הקהילה לגבי אמירת ההלל ביום העצמאות יישמר במלואו, מכיוון שהוא מבטא בצורה נאמנה את הביטוי הדתי שברצוננו להעניק לחגיגיותו של יום העצמאות, יחד עם קהילות ציוניות-דתיות אחרות הנוהגות כך.
2. כדי לתת ביטוי לתחושת האמפתיה עם סבלו של העם הפלשתיני בעבר ובהווה, נוסיף את התפילה לשלום, הנהוגה בקהילתנו בשבת, בטקס הזיכרון בערב יום העצמאות ואחרי קריאת התורה ביום העצמאות בתוספת הקדמה מיוחדת המבהירה את ההקשר בו אנו אומרים תפילה זו בעיתוי זה.
הנוסח המוצע להקדמה:
אנו נאמר כעת את התפילה לשלום, המיוחסת לרבי נתן מברסלב, מתוך ידיעה ששמחתנו על שחרורנו מעול גלויות ועצמאותנו מלווה בהכרה ששחרור זה היה כרוך בסבל רב לנו ולעם הפלשתיני.
כדברי שמואל הקטן, נאמנים עלינו דברי שלמה המלך במשלי: "בנפול אויבך אל תשמח".
איננו שמחים על מפלת אויבנו. אנו שמחים על האפשרות להיות עם חופשי בארצנו ותפילתנו היא שנוכל בקרוב להמשיך ולהתקיים בארץ הזאת בביטחון ובשלום, בצדק ובמשפט, ללא שפיכות דמים.
ג. שימוש בהגברה לקריאת מגילה באולם הגדול באפרתה.
הנושא המרכזי שהובא לדיון בפגישה זו: קריאת המגילה באמצעות מיקרופון.
לאור בעיית האקוסטיקה באולם הכניסה לבית הספר, בו מתקיימת קריאת המגילה "ברוב עם הדרת מלך" בליל פורים, פנו הוועד והגבאים אל וועדת המנהג כדי לבדוק את ההיבטים ההלכתיים של השימוש במיקרופון בקריאת המגילה, כדי שניתן יהיה לשמוע את הקריאה בצורה ברורה, גם מפי קוראים וקוראות שקולם הטבעי לא נשמע באולם גדול זה.
בהתחשב בנתוני האקוסטיקה הגרועים באולם הכניסה של בית ספר אפרתה אלו, אנו ממליצים
1.לאפשר שימוש במיקרופון בקריאת המגילה באולם הגדול, כ'הוראת שעה'. בשנים הבאות, תישקל המלצה זו מחדש לאור הנסיבות "האקוסטיות" בבית הכנסת החדש.
2. יש להקפיד שהמיקרופון יותקן בצורה שאכן תאפשר שמיעה טובה יותר של המגילה, ללא הפרעות ושהקוראים והקוראות ילמדו להשתמש בו בצורה הנכונה, כדי שלא יצא שכרנו בהפסדנו.
3. בקריאה המאוחרת יותר, בבוקר ובקריאת הנשים המתקיימות באולם בית הכנסת, לא ייעשה שימוש במיקרופון.
דברים אלו יובאו לידיעת חברי הקהילה בהקדם , החברים והחברות שירצו לעיין בעצמם במקורות שצוטטו, יוכלו לקבלם בדואר אלקטרוני ואי"ה בפרשת ויקהל- שקלים, אחרי הקידוש, יתקיים דיון קצר בו יוכלו החברים והחברות להתייחס להמלצה זו ובעקבות הדיון, תתקבל ההחלטה.
נושא נוסף שנידון בקצרה : מחיצה בעת קראית המגילה.
מכיוון שלא היה ברור עד כמה קיים בקהילה מנהג קבוע בעניין זה, דבר שגרם לוויכוחים מיותרים לפני קריאת המגילה, ומכיוון שהקריאה, בדומה לקריאת התורה, שמבחינה הלכתית דומה במובנים רבים לקריאת המגילה, מתקיימת במסגרת של תפילה בציבור, חשבנו שיש מקום לקיים את קריאת המגילה, כאשר היא חלק מתפילה, עם מחיצה סגורה בתוך בית הכנסת, וזאת מכיוון שלא יכולנו לחשוב על שום נימוק הלכתי רציני שיצדיק את פתיחתה של המחיצה בנסיבות אלו. גם נושא זה הוא בגדר המלצה ויובא לדיון באותה פגישה.
בנוסף לכך, התברר שלא היו כמעט תגובות למשאל שנעשה בקרב חברי הקהילה בקשר להגברת שיתוף הנשים בחלקים התפילה.
בשלב מסוים, הציעה הוועדה להנהלת הקהילה לאפשר לנשים לומר את 4 התפילות ה"חדשות" (מי שברך לחולים ולחולות, תפילה לשלום, תפילה לשלום המדינה ומי שברך לחיילי צה"ל) לפני תפילת מוסף. כמו-כן, הציעה הוועדה לאחרונה לאפשר גם לילדות להנחות את שירת"אנעים זמירות".הצעות אלו התקבלו ואמצו ע"י הנהלת הקהילה.
מתחילת תשס"ד התקיימו שתי פגישות בהן חיוותה הוועדה את דעתה בשתי סוגיות:
א. הפרגולה המיועדת לסוכה: הדעה הרווחת בוועדה היתה שהפרגולה המוצעת איננה עונה על הקריטריונים של סוכה הכשרה לכל הדעות "לכתחילה" ושאם אפשר להחליפה, רצוי לעשות זאת. בעיון נוסף, לאחר שהתברר שהחלפת הפרגולה הקיימת תהיה כרוכה בהוצאה גדולה, הוצע לאפשר שימוש בפרגולה הקיימת, תוך כדי עשיית השיפורים הנדרשים כדי להכשירה כלל האפשר (שימוש בקורות עץ להנחת הסכך וכו')
ב. המחיצה באזור הבימה: הובעה מורת רוח מה"הפתעה" שנגרמה לאנשים רבים ע"י מיקום הבימה ובעיקר על ידי העדר הפרדה רצינית בין עזרת הגברים לעזרת הנשים באזור זה. הוועדה דנה בסוגיה זו, לאור שאלות ותשובות הנוגעות לסוגיית המחיצה והגיעה לידי מסקנה שמיקום הבימה אכן מבטא את הרוח ההלכתית השוויונית של הקהילה, אך יחד עם זאת, יש להקפיד על גובה מינימלי שייצור הפרדה של ממש בין עזרת הגברים לעזרת הנשים.
ג. הוחלט לקיים בפגישה הבאה דיון מעמיק בסוגייה של קריאת התורה על ידי נשים, על כל ההיבטים ההלכתיים והציבוריים של הנושא.
ד. הוצע שהגבאים יעודדו מספר אבלים לומר קדיש יתום ויתומה ממקום מרכזי, כדי שהקדיש יוכל להיאמר בצורה מכובדת ושהציבור יוכל לענות אמן לכל ה'קדישים' ביחד.
הערה כללית: קיימת תחושה בוועדה שיש לחשוב על מנגנונים יעילים לשיתוף הנהלת הקהילה וכל חברי הקהילה, כדי שהמלצות הוועדה שהתקבלו, ייושמו בצורה הנכונה ובעיתוי המתאים.
סיכם ורשם: פנחס לייזר