חברות וחברים יקרים,
"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה".
יש הרגשה קשה אצל חלק מהאנשים של עלבון וכעס, ולעתים חוסר אמון. ולכן, אני מציע בשלב ראשון להוציא בשלב זה כמה מושגים "נפיצים" שאין סיכוי כרגע להגיע לגביהם לידי הסכמה, כי הם רק יגרמו להמשך התלהטות הרוחות. ברור לי לגמרי שה"צדק" היה מחייב להמשיך בתקופת הניסיון בהתאם להחלטת הוועד, אבל "ממקום בו אנחנו צודקים לא יצמחו פרחים..." ולכן הצעתי אינה קשורה לויכוח על הצדק, אלא מטרתה ליצור מנגנון של הקשבה ודיאלוג
המושגים שיש להוציא מהשיח הם: צדק, אורתודוקסיה, "אף פעם לא", קו אדום.
כאשר המטרה היא: לחיות ביחד באותה קהילה מתוך כבוד לשונות ומתוך אמונה שכולנו רוצים בטובת הקהילה, למרות חילוקי הדעות, ואף אחד אינו רוצה לכפות את דעתו או לפגוע בחברים אחרים בקהילה, בוודאי לא "לרמות" מי שחושב אחרת.
בשלב זה הייתי מציע:
א. להחליט על הקפאת התהליך במקום בו הוא נמצא; כלומר, בינתיים ממשיכים במתכונת של קב"ש בהובלת אישה באולם הכניסה בתדירות של פעם בחודש, בשבת קבועה (מברכים?) בתוספת שמחות שאינן בשבת מברכים.
ב. למנות ועדה המקובלת על כל הקהילה והמייצגת עמדות שונות שתאסוף הצעות מכל מי שמוכן להציע הצעה, שתדון בכל ההצעות על היתרונות והחסרונות שלהן ותגבש החלטה מוסכמת שתחייב את הקהילה. הרעיון הוא להמיר דינמיקה של מאבקי כוח בדינמיקה של הקשבה והידברות, ולכן אני מתנגד להצבעה, בה תמיד יהיו "מנצחים" ו"מפסידים"; כלומר כולם יפסידו כמו במלחמה.
בדיון הזה: אין עוררין על העובדה שיש קבוצה משמעותית בקהילה המעוניינת בהובלת קב"ש ע"י אישה, ולכן קיומה של האפשרות הזאת כשלעצמה אינה פתוחה לדיון; הדיון, מתוך הקשבה, בלי "אף פעם לא", ובלי "קווים אדומים", ובלי שיפוטיות על "מידת האורתודוקסיה" יתייחס לאפשרויות השונות (תדירות, מיקום, לוגיסטיקה) לקיים את שני המניינים מתוך כבוד הדדי והכלה של השונות בהתייחס ליתרונות ולחסרונות של כל אחת מהאופציות.
הרב בני לאו ציטט את הרב צבי יהודה שאמר: אין עולים להר הבית במגפיים; כלומר, שיתוף נשים בעבודת ה' ובכלל עבודת ה' אינה עניין למאבקי כוח; במאבקי כוח, יש הפסד גדול לכל הצדדים, ובעיקר לכוונות הטהורות והחשובות של עבודת ה' מתוך כבוד לציבור וכבוד לבריות.
שבת שלום,
פנחס