סיכום הדיון בוועדת המנהג של קהילת ידידיה – פגישה שניה   

נוכחים: עליזה , מיש, דבי, דוד, משה  ופנחס

 

הנושא: הלל שלם או בדילוג ביום העצמאות

 

 

נושא זה  עלה לדיון בוועדה בעקבות דיון "וירטואלי" שהתקיים  ב"דעות ידידיה" ובו העלו חברים וחברות מתוך הקהילה  את הבקשה שנבטא, לצד שמחתנו והכרת תודתנו על הקמתה של מדינת ישראל,  אמפתיה עם הסבל שנגרם לעם הפלשתיני בעקבות הקמתה של המדינה, בדומה לסמלים דומים הידועים לנו מחג הפסח; אמירת הלל בדילוג בימי חול המועד ובשביעי של פסח וטפטוף טיפות מכוס היין, בעת אמירת עשר המכות בהגדה. החברים והחברות שהעלו את הנושא בדיון ה"ווירטואלי" חשבו שיש מקום לתת ביטוי לאמפתיה שלנו עם סבלם של הפלשתינאים בדומה לתקדים של הלל בדילוג, לגביו מביא בעל ה"משנה ברורה" הנמקה מדרשית ידועה "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!" (למותר לציין שמדרש זה המובא ב"משנה ברורה" איננה ההנמקה ההלכתית המקורית לאמירת הלל בדילוג בימים האחרונים של פסח, אלא אסמכתא ערכית "בדיעבד").

בבואנו לדון בנושא זה, ראינו צורך להתייחס למספר היבטים:

א.     ההיבט ההלכתי – משמעותו של הלל בדילוג לעומת הלל שלם והמנהגים השונים הנהוגים ביום העצמאות בקהילות שונות.

ב.      המנהג הקיים  בקהילה מאז היווסדה ומאז שמתקיימת בה תפילת יום העצמאות ומשמעותו של שינוי מנהג קיים מתוך "צורך השעה".

ג.      ההתייחסות לקהילה רחבה יותר אליה אנו משתייכים ואת מנהגיה אנו מאמצים, לפחות לגבי יום העצמאות.

ד.      הצורך להתייחס, כקהילה הדוגלת בערכים הומניסטיים כחלק מתפיסה דתית, לסבלם של אחרים (הזדהות עם האתוס של "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!")

א.     ההיבט ההלכתי של אמירת הלל

התלמוד במסכת תענית (כ"ח , ע"ב) מונה את 18 הימים (בחו"ל: 21) בהם  אף מי שמתפלל ביחידות "גומר" את ההלל (כלומר אומר הלל שלם) ומספרת סיפור על האמורא רב שהגיע לבבל והופתע לראות  שאומרים שם הלל בראש חודש ורצה להפסיק את המתפללים. מכיוון שראה שאומרים אותו בדילוג, הבין שזהו "מנהג אבותיהם" ולא התערב. ואכן, לגבי ראש חודש קיימים מנהגים שונים בקרב עדות שונות, המבוססות על פסיקת הרמב"ם מחד גיסא (דילוג בלי ברכה גם ביחידות וגם בציבור) ואחרים (הרמ"א בעקבות הרא"ש) מברכים גם ביחידות.

הדילמה של אמירת הלל (שלם או בדילוג, עם או בלי ברכה) העסיקה את הציבור הציוני-דתי בארץ מימיה הראשונים של המדינה. בשנותיה הראשונות של המדינה, קבעה הרבנות הראשית שאומרים הלל בלי ברכה, כפי שנהוג בראש חודש. קהילות הקיבוץ הדתי וגם הרב גורן, בהיותו רב ראשי לצה"ל ולאחר מכן רב ראשי לישראל, סברו שיש מקום להעניק ליום זה מעמד חגיגי במיוחד (בעניין קביעת המנהג בקהילות הקיבוץ הדתי, ראו: דב רפל,  שערי תפילה: עמ' 201-217)

 

ב-ג: המנהג הקיים בקהילה וההתייחסות לקהילה רחבה יותר

קהילת ידידיה , מאז היווסדה, אימצה את מנהגי הקיבוץ הדתי  לגבי נוסח התפילה המקובל ביום העצמאות וזאת משני נימוקים:

א.     בדומה לקיבוץ הדתי, מגדירה קהילת ידידיה את עצמה כקהילה ציונית-דתית הרואה בהקמתה ובקיומה של מדינת ישראל מאורע חשוב  שיש לתת לו ביטוי דתי משמעותי; הדגם של ליל חג הפסח, בו גם נהוג בקהילות רבות לגמור את ההלל בברכה, שימש את אנשי ההלכה בקיבוץ הדתי (בהתייעצות עם פוסקי הלכה) לצורך קביעת הנוסח החגיגי המתאים ליום העצמאות.

ב.      קהילות הקיבוץ הדתי מייצגות את הניסיון הקהילתי הדתי הראשון בארץ לעיצוב חיים רוחניים המתמודדים בצורה  אמיצה עם שאלות המודרנה ולכן קיימת קרבה רעיונית בינינו לבין הקיבוץ הדתי, בין היתר בכנסים של "עדה". במובן זה, מהווה הקיבוץ הדתי  ואנחנו חלק מקהילה רחבה של "אורתודוקסיה מודרנית" בארץ.

מנהג שהשתרש בקהילה מסוימת מקבל מעמד הלכתי ואין לשנותו בקלות.

 

ג.      הצורך והרצון להתייחס לסבלם של אחרים

 

קהילת ידידיה ראתה את עצמה מאז ומעולם כקהילה הדוגלת בערכים הומניסטיים כחלק מתפיסתה הדתית ונאבקה מאז ומעולם נגד כל גילוי של לאומנות שבטית וגזענות. אידיאולוגית, אנו מאמינים שבחירת ישראל איננה דבר ביולוגי ונתון, אלא אתגר מוסרי המחייב אותנו  לכבד כל אדם שנברא בצלם. איננו יכולים, אם כן, להתעלם מסבלם של  בני עם אחר, וזאת ללא כל קשר לעמדה פוליטית זו או אחרת לגבי הסכסוך בינינו לבין שכננו.

"בנפול אויבך אל תשמח" ו"מעשה ידי טובעים בים, ואתם  אומרים שירה?!" הם חלק חשוב מהאתוס ההומניסטי-דתי של הקהילה ולכן יש מקום לתת ביטוי דתי הולם לאמפתיה שאנו חשים כלפי סבלו של העם הפלשתיני , למרות שמנהיגותו של העם הזה בעבר ובהווה אחראית במידה זו או אחרת לחלק מסבלו.

 

אנו מציעים, אם כן

א. כי המנהג המקורי של הקהילה לגבי אמירת ההלל ביום העצמאות יישמר במלואו, מכיוון שהוא מבטא בצורה נאמנה את הביטוי הדתי שברצוננו  להעניק לחגיגיותו של יום העצמאות, יחד עם קהילות ציוניות-דתיות אחרות הנוהגות כך.

ב.      כדי לתת ביטוי לתחושת האמפתיה עם סבלו של העם הפלשתיני בעבר ובהווה, נוסיף את התפילה לשלום, הנהוגה בקהילתנו בשבת, בטקס הזיכרון  בערב יום העצמאות ואחרי קריאת התורה ביום העצמאות בתוספת הקדמה מיוחדת המבהירה את ההקשר בו אנו אומרים תפילה זו בעיתוי זה.

הנוסח המוצע להקדמה:

אנו נאמר כעת את התפילה לשלום, המיוחסת לרבי נתן מברסלב, מתוך ידיעה ששמחתנו על שחרורנו מעול גלויות ועצמאותנו מלווה בהכרה ששחרור זה היה כרוך בסבל רב לנו ולעם הפלשתיני.

כדברי שמואל הקטן, נאמנים עלינו דברי שלמה המלך במשלי: "בנפול אויבך אל תשמח".

איננו שמחים על מפלת אויבנו. אנו שמחים על האפשרות להיות עם חופשי בארצנו ותפילתנו היא שנוכל בקרוב להמשיך ולהתקיים בארץ הזאת בביטחון ובשלום, בצדק ובמשפט, ללא שפיכות דמים.

 

 


More minutes