נאוה
להלן סכום התהליך והתוכן מהקבוצה שהנחיתי בבוקר- כמיטב זכרוני:
ברמת התחושות והעמדות:
1. יש אנשים - גם נשים וגם גברים - שהביעו שהם מרגישים לא נוח כשנשים מובילות תפילה, למרות שמבחינה שכלית הם מקבלים זאת.
2. בנושא הפמיניסטי, היה דיון האם ומדוע יש/אמור להיות הבדל בין הדרישה ועידוד השיוויון לנשים בעולם בכלל לבין השיוויון בבית הכנסת ובבית- חלק השוו זאת וחלק לא.
3. חלק שיתפו בתחושה של פגיעה ועלבון של נשים שלא יכולות להיות יותר שותפות בהובלת תפילה. וברצון לגדל את הבנות בדור הבא עם יותר שיתוף ושיווין מלכתחילה.
4. חלק הביעו כי רוצים להיות חלק מקהילה צומחת ומתפתחת כפי שידידיה אמורה להיות ותמיד היתה, ולא רוצים קהילה מקובעת שמפחדת משינויים.
5. חלק אחר הביעו חשש מהפיכת הקהילה ל לא אורתודוקסית , והתנגדות לכך, מתוך תפיסה שאין באמת על מה לסמוך הלכתית אורדוקסית.
כיוונים שעלו לפשרות ורעיונות:
1. חלק גדול מהקבוצה היו בעד הרעיון שתהיה קבלת שבת מקבילה למטה עם הובלת נשים. כנגד זה חששו שזה ירוקן את המנין המרכזי, וגם היתה דיעת נגד - שאם לעשות אז כבר לעשות למעלה עם כל הלב.
2. עלה רעיון שבכלל לשנות את הקונספט של קבלת השבת כך שכל מזמור מובל על ידי מישהו או מישהי אחר/ת מתוך מקום הישיבה. ועם מנגינות חדשות ומגוונות.
3. כל הקבוצה היתה בדיעה כי התהליך עצמו חשוב ויש להמשיך אותו, וזאת בשתי דרכים: אחת, אנשים לא יודעים את ההלכה בענין ועל מה היא מבוססת ורוצים ללמוד וגם לשמוע רבנים בנושא. צויין גם נושא ״מינהג״ ולא רק ההלכה; והשניה, להמשיך לשתף ולשוחח ולדון.
עד כאן מה שאני זוכרת.
הייתי מעוניינת לראות גם את הסיכומים האחרים..
תודה ושבוע טוב,
בהצלחה לכולנו
נאוה
יופ
להלן סיכום הדיון בקבוצה שאני הנחיתי:
אם ספרתי נכון היו 13 משתתפים פעילים, ביניהם ארבעה צעירים. כל אחד, בלי יוצא מהכלל, הביע דעתו/ה ורגשותיו/יה.
הדיון, יותר נכון הבעה והקשבה, היה שקט, מכובד ומכבד, מתחשב, פתוח וכנה.
בתחילת דיון שאלתי כמה מהנוחכים גיבשו דעה נחרצת להנה או להנה. אם אני זוכר נכון, היו 5 אנשים שהצביעו. אז הרוב טרם גיבש דעה נחרצת בעד או נגד.
אף אחד מהמשתתפים הביע דעה נחרצת וחד משמעית נגד. אך מיעוט גדול ( 5 מתוך 13) הביעו תחושות של אי-נחת או אי-נוחות, ספק גדול, הסתייגות רגשית מהשינוי המוצע. חלק מהמיעוט לא הרגיש צורך- בשלב הזה של ההתפתחות של הקהילה- לערוך את השינוי עליו מדובר. הועלו שיקולים ונימוקים שונים: חשיבות שמירה על המסורת והמנהג שהתפתח על פני מאות שנים, פער בין הרצון לאפשר לנשים להיות יותר מעורבות בתחום ביצועי כאשר בתחומים בסיסיים כמו השתתפות פעילה וקבועה בתפילות ( הן בליל שבת והן בשבת בבוקר) נוכחותן לעתים קרובות דלה ביותר. אחרי שגם הנשים מפגינות- דרך התנהגותן- שהן באמת ברובן מחוייבות לתפילות, אולי מגיע הזמן לאפשר להן גם לנהל יותר חלקים של התפילה. כמעט כל אלה אשר לא מתלהבות מהשינוי העלו את רגשותיהם ותחושותיהם/ן כסיבה או נימוק נגד השינוי. אך רוב אלה אשר לא מתלהבים/ות עשו את הרושם שאם בסופו של דבר השינוי כן יתקיים, זאת לא סיבה לעזוב את הקהילה, אןם כי הם הביעו תקווה שיימצא פתרון שיעשה צדק גם עם הרגשות שלהם.
המצדדים בעד, כ 7 משתתפים, כמעט כולם העלו שיקולים אידיאולוגיים, תיאולוגים בעד השינו: שמוסרית, סוציאולוגית, התפתחותית, השינו מתבקש לאור ההתפתחות של הקהילה. אם אין מניעה הלכתית, יש לתת משקל רב לרצון של חלק מהנשים להיות יותר מעורבת ופעילה, גם בתחום הביצועי. גם בין המצדדים לא שמעתי קולות של עמדה שרופה (אם לא.....אז אעזוב). הם יצטערו מאד אם השינוי לא יתקיים אלא -ככל הנראה- יכבדו את ההחלטה.
בהתאם להנחיות שקבלתי לא כוונתי את השיחה לכוון של פתרונות.
בדברי סיכום שלי אמרתי שעצם קיום הדיון הזה, והאופן בה הדיון, או יותר נכון ההידברות, מתקיימת, מעידה יותר מכל דבר אחר על רמת ההתפתחות הדתית-אטית והמוסרית של הקהילה בה קיימת כבוד, הקשבה, התחשבות ברמה מאד גבוהה לדעות שהן שונות.
זו מחלוקת לשם שמים ש- כך נאמר בפרקי אבות- סופה להתקיים ולקיים את הקהילה.
שבוע טוב
יופ
דני ברום
הקבוצה שהנחיתי כללה יותר מ-20 אנשים והתנהלה בצורה נעימה ומכבדת.
השאלה הראשונה שעלתה מהצד של משתתפים היא האם העניין ההלכתי ברורה ופתורה. הוחלט לא להתמקד בסוגייה הזאת.
היו כמה אנשים שהיביעו התנגדות חזקה למהלך הנוכחי שיאפשר לנשים להוביל את קבלת השבת.
וכמו כן, היו יותר אנשים שהיביעו רצון שהשינוי יקרה.
הסיבות להתנגדות היו בעיקר ההשתייכות של הקהילה לזרם הדתי המקובל. כמה אנשים אמרו שהם באו מהזרם המסורתי והחליטו לעזוב אותו ולהצטרף לזרם אחר והם חששו שקהילת ידידיה גולשת לזרם המסורתי.
הסיבות שאנשים ציינו לרצון לשינוי היו לרוב בשני כיוונים. האחד הוא המשך ההתפתחות של הקהילה ושחרור מחוסר מהחסימה של התפתחות הקהילה. שנית, אנשים היביעו קושי במעמד האישה בקהילה שממשיך לשים נשים במקום לא שוויוני וזה צורם להם יותר ויותר.
משני הצדדים נשמע קושי בתחושת ההשתייכות המתמשכת לקהילה אם הקהילה לא תישאר/תזוז לפי הרצון האישי.
לי נראה חשוב להמשיך לדבר, מכיוון שעוד לא הגענו להידברות, אלא הזמן איפשר רק הבעה והקשבה. לדעתי זה עשה טוב, אבל לא מספיק כדי "לקפוץ" להחלטות/פשרות וכד'. ההשתתפות הרבה והאווירה הטובה מצביעות, לדעתי, על האפשרות להכיל את הסוגייה בקהילה ולהגיע להחלטות מוסכמות, למרות שברור שלא כולם יסכימו עם תוכן ההחלטות.
ישראל סייקס
בקבוצה שלי אתמול
השתתפו 11 איש. הדיון התקיים באווירה טובה. 10 איש תמכו בשינוי, ואחת התנגדה. הובעה הערכה כללית
לתהליך קבלת החלטות, עם הסתייגות של אחד שטען שידידיה מתאפיין באובססיה לקיום
דיונים ובקושי להגיע להחלטות. לדעתו צריך להיות מוכנים להגיע להחלטה שנכון
לרוב חברי הקהילה, גם אם לא יתאים לכולם.
עלתה בקבוצה
הסתייגות מהצורך שהובע בדעות ידידיה שהקהילה תגדיר את עצמה על בסיס איך שיראו
אותנו מבחוץ. היו לזה כמה סיבות: קודם כל, גם כפי שאנחנו כיום יש רבים
שרואים אותנו כ"לא אורטודוקסים", התוספת המוצעת לא תשנה בהרבה בתפיסות
של אנשים שמסתכלים עלינו מימין. שנית, הדיון על השתייכות לאורטודוקסיה הוא
דיון "גלותי", אין זהות בין ההגדרות בישראל לבין ההגדרות בחו"ל.
שלישית, בעניין השתתפות נשים בתפילה יש כיום שינוי מגמה בתוך העולם הדתי
הלאומי בישראל, כך שההגדרה של מה נמצא בתוך התחום הדתי מתרחב ביחס להשתתפות נשים.
ידידיה כבר לא חלוץ בעניין, אלא
מצטרף למגמה. ורביעית, הובעה הסתייגות מכל התופעה של "הסתכלות מעבר
לכתף הימין", תופעה ידועה בעולם הדתי שחלק מהמשתתפים מאוד לא רצו שיהיה חלק
מהתרבות בידידיה.
לא נכנסנו לעניין
ההלכתי, לא היה מי שהתנגד על בסיס הלכתי. אדם אחד הביע עמדה שצריך לקבל את ההחלטה על בסיס הלכתי ולא
על בסיס רגשות, ומנגד נאמר שגם הנושא ההלכתי אינו שחור ולבן וצריך לבחור בין גישות
שונות.
אלה שתמכו בשינוי
הצביעו על חשיבות הנושא של שוויון נשים בקהילה, חלק בגלל שרצו שילדיהם יגדלו בתוך
מציאות דתית שיוויונית יותר, ועל כך שזה אחת מהסיבות שהצטרפו לקהילה. הביעו חשש שידידיה מאבדת את יתרונה
בתחום, תוך כדי שקהילות רבות אחרות עוקפות אותנו. ראו את השינוי כהמשך טבעי
בהתפתחות הקהילה, לא כמשהו שצריך לעורר מהומה. מי שהתנגדה לשינוי הצביעה על סיבות רגשיות, על כך שעבורה
הובלת נשים ייקח ממנה את חווית קבלת השבת המוכרת לה והאהובה עליה. היא אמרה
שלא תעזוב את הקהילה אבל כנראה לא תגיע לקבלות שבת. היא העלתה גם את הסוגיה
של בני משפחה של חברי הקהילה שעלולים להימנע בגלל השינוי מהגעה לשמחות, ושחשוב
להתייחס לחשש שלהם.
ברמה הפרקטית,
הוצע לאפשר אלטרנטיבות בתוך המסגרת של בית הכנסת. אפשר שיהיו שני מניינים
לקבלת שבת, אחד למעלה ואחד למטה כאשר אחד מהם יאפשר הובלת נשים (או במניין של נשים
או במניין מערוב). כולם קיבלו את האפשרות באופן עקרוני אבל לחלק היה חשוב
שהמניין עם הובלת הנשים יהיה למעלה, ולאחת היה חשוב שהמניין למעלה יישאר במתכונתו
הנוכחית. גם הובע חשש שהפתרון אינו פרקטי
בגלל שבפועל אין מספיק אנשים להחזיק שני מניינים.
אני כמנחה הצבעתי
על כך שיש אצל חלק מהאנשים בקהילה תחושה שדוחפים אותם החוצה, ולא מספיק להיות
צודקים, צריכים גם להיות חכמים ורגישים לניואנסים. בסופו של דבר זה החלטה
אישית אם להישאר בתוך הקהילה, ואי אפשר להחזיק אנשים בכוח. אבל גם חשוב
ליצור תהליך בו אנשים לא מרגישים שמראים להם את הדלת, אלא שהכול נעשה כדי שכן יהיה
להם מקום. נראה לי שקבוצות הדיון תרמו למטרה הזאת.
BRUCE
בקבוצה שהנחיתי השתתפו כ-13 איש. האווירה הייתה מאוד נעימה ועניינית.
כל המשתתפים חוץ מאחד תמכו בהצעה לאפשר לנשים להוביל, בצורה זו או אחרת, את קבלת השבת. ויחד עם זאת, כל המשתתפים אמרו ששלמות הקהילה חשובה להם ולכן יש לעשות את השינוי בדרך שתתחשב ברגשות ובדעות של המתנגדים, גם אם אלה במיעוט.
בין היתר, הוצע:
• להתחיל בכך שנשים תובלנה רק פעם בחודש
• לאפשר קיום שני מניינים במקביל, בקומות שונות. הובעו דעות שונות לגבי השאלה : האם חלוקה כזו בעייתית מבחינה קהילתית)
• בקיץ – לקיים מניין מוקדם, ומניין מאוחר – כאשר באחד מהם גברים תמיד יובילו
בנוסף לכך, נאמרו הרבה דברים חכמים ומרגשים, אך אני לא זוכר אותם כרגע. ביקשתי מהמשתתפים להעביר אלי את עיקרי דבריהם, ואני מקווה להגיש השלמה לדיווח זה בימים הקרובים על בסיס החומר הנוסף שיגיע אלי.
נהניתי מהשעה שביליתי עם הקבוצה ואני מודה למארגנים על ההזדמנות להנחות.
הדיון נתן לי הרגשה מאוד טובה לגבי הקהילה, ובמיוחד מכך שחברי הקבוצה שראו את עצמם - בצדק או לא בצדק- כרוב, מאוד רצו להתחשב גם בקבוצה שנראתה להם כמיעוט
דניאל ברנשטיין
דיון קבלת שבת שבת בראשית תשע"ד
בקבוצה שלי היו כ16 אנשים , כולל בני/ות חברי הקהילה .
הדיון התנהל בסך הכל בצורה די חלקה - למרות הדברים הקשים שפה ושם נאמרו (כמו : כשאישה מתפללת או קוראת בתורה זהנראה כמו הצגה.....)
בשלב הראשון בקשתי שכל אחת רק יביע את עצמו ולא יגיב. האנחיה פחות או יותר נשמרה.
לעומת זאת הבקשה לדבר רק בגוף ראשון הייתה הרבה יותר קשה לכמה אנשים .
הופתעתי שהייתה רק מתנגדת חריפה אחת בקבוצה . היו כמה "מסכימים עם הסתייגות" והרב נטה לתמוך בשינוי. זאת הייתה עבורי הפתעה גדולה.
התכנים שעלו היו כצפוי , דאגה לשייכות לאורטודוקסיה, "האם מדובר רק על ק"ש או שיש עוד דברים שיבואו"("המדרון החלקלק" בדיאלקט אורטו) , שלמות הקהילה, סטאטוס קו או דינמיות...
אני רוצה לציין נקודה אחת שעלתה, חשובה בעיניי וכל כך ברורה שלא חשבתי להעלות אותה אף פעם : האפשרות שאשה תוביל את ק"ש פותחת אופקים חדשים לא רק לה אלא גם לקהל המתפללים/ות
יש מי שאמר שהוא מרגיש שלא מיצינו את הדיון והזכיר שבדיון הקודם הוזמנו אנשים מחוץ לקהילה (אני מניחה שהוא התכוון לפאנל שהיה עם הרב שפרבר והרב הנקין)
לאור המספר הגדול של המשתתפים – שלא כולם יכלו לדבר , נראה לי שיש מקום לתת עוד הזדמנות לחברי הקהילה לשמוע ולהשמיע.
פמלה
Discussion on women leading Kabbalat Shabbat – group facilitator Pamela Pearlman
There were 39 participants, the majority of whom were female. The discussion was conducted in English.
The atmosphere was respectful and attentive. 3/4 of the group voiced an opinion. People expressed their emotional reaction to the change and did not enter into a halachic review of the topic.
Reservations
Of the opinions heard ,75% expressed reservations about the proposal.
Around 10 people of this group stated that they are deeply discomforted by this practice and it would cause them to reflect on their continued association with Yedidya.
Several said they would be very torn emotionally whether to leave because of their strong ties to the community.
One participant objected strongly to my questioning as to whether she would stay in the community , stating "they would be delighted if we would leave".
Several participants stated that there are a variety of B'tei Knesset in the area that already provide greater options for female participation , and therefore it is important to preserve our present practice that maintains a level of orthodoxy with changes that have been accepted.
The point was made that we do not need to be cutting edge, we should strive to be a beacon for other straight down the line orthodox shuls. Yedidya has other characteristics such as gemilut chesed and a broad inter-religious approach that we have developed.
Some participants added that the present practice demands certain compromises from them to which they have grown accustomed and learned to tolerate, but this topic crosses a line. The fear was expressed that we would not be considered orthodox by the rabbinical establishment, the example given that soldiers of the Nativ program are sent to Yedidya as an orthodox minyan.
Adopting this practice would cause orthodox family members to shun the Kehilla.
Several people asked to have further opportunities to discuss halachic considerations before deciding.
Others objected to the statement that there is no halachic difficulty. They see Kabbalat Shabbat as part of Tefilla and cannot be isolated from it.
Several people objected to a solution of having concurrent minyanim as the Friday night minyan is comparatively small, with few women.
Concern was expressed that the issue would cause a split in the community and in this case they would prefer the status quo.
Positive reactions
About 25% of the people who spoke were for women leading Kabbalat Shabbat.
Several came from conservative backgrounds.
Others saw it as a logical change.
It was seen as potentially drawing more younger congregants.
The point was raised that we instruct girls from a young age to read torah and it is inconsistent to prevent them from participating when halachically possible.
There was a suggestion to form a separate women's tefilla group that we call a "women's Kabalat Shabbat ", but allow men to attend, since there's no minyan issue.
Recommendations
Arrange further opportunities for studying halachic sources.
There should be further discussions in small groups.
דינה דני
We ran the English group upstairs. There were approximately 35-40 participants in the group. Though some very strong emotions were expressed both for and against, the overall atmosphere was respectful. In the first round, participants were asked to express any thoughts or feelings they had about the topic of women leading Kabbalat Shabbat and refrain from offering solutions or compromises. During this round approximately 10% expressed extreme objection and 10% expressed extreme support. Of the remaining 80% the feeling was that a significant majority was generally in favor. A number of specific issues were raised:
· The quality of the T’fila regardless of who is leading.
· The need to work toward consensus.
· Yedidya is a “brand” that is different than all the other shuls in the area. If movement is made toward what some of the other shuls and prayer service offer, we lose what is special about Yedidya.
· Tzniut (appropriate or inappropriate attire adorned by the leader of the service).
· Yedidya was formed as a Kehilla that, among other things, pushes the envelope on women’s issues. There is a feeling that the Kehilla is being left behind.
· Outside of shul women are doctors, lawyers, and Indian chiefs. There are no official restraints. So in our kehilla, if halacha does not forbid women participating in a certain way, why should we as a kehilla stop people from having a permissible form of religious expression.
· חינוך: The wish to teach our children (especially the boys who do not go to the kriyat nashim) that women do not have to “hide” behind a mechitza in general or go down to the dungeon if they want to be in a leadership role.
· The desire to be inclusive and be a shul where all Modern Orthodox Jews would feel comfortable to come to.
· Criticism of the process was expressed. Some felt like "secrets" were kept from the membership and that the minhag committee did not respond quickly enough in the beginning to quell rumours. Some felt that the committee saw the innovation as a "done deal" and had an agenda.
· Some participants who strongly oppose the innovation will leave the community.
In the second round, the participants were asked to suggest possible creative solutions that might answer needs on both sides.
· For those in favor and for those opposing, going to a different shul once a month was not an acceptable option. Yedidya is their community.
· Some of those who are opposed, were open to the possibility of the woman led kabbalat Shabbat being held downstairs only.
· Some of those who are opposed were comfortable if the chazzanit did not stand on the bima.
· Some of those opposed suggested that we increase women's tefillot throughout the year and not just on Yom Kippur.
· Some of those opposed, were comfortable with the "sefardi" custom that Kabbalat Shabbat be led, whether by a man or a woman, from their seat.
· Some of those opposed, were comfortable with a man and a woman leading together, each from their side of the mechitza.
· It was requested that the Minhag committee be as transparent as possible. There was acknowledgement that there has been improvement on this issue.
· It was requested that the survey be written with the help of professionals, e.g., the Brookdale Center(?) and that it be shown to a significant number of members on both sides of the issue so as to be as inclusive as possible.
· It seemed that all those in favor of change were open to compromise.
We would like to add the
following suggestion that was offered at our group discussion but that we
forgot to include in our summary:
That Yedidiya policy would officially remain as
is but that families/groups/individuals that are members would be allowed to organize "private" tefilot
in Merkaz Dov at which women could lead kabbalat Shabbat.